Category Archives: הדעות שלי – מאמרים

נאומי הטבע המופלאים של ח"כ ס. יזהר

מוזמנים לקרוא את מאמרי מהשבת האחרונה (מוספי התרבות של מעריב ומקור ראשון) על נאומי הטבע המופלאים של ס.יזהר.

כאב בלתי נראה

כן, גם אני חולה בפיברומיאלגיה. בשבוע שעבר ציינה מליאת הכנסת את היום הבין-לאומי למודעות למחלת הפיברומיאלגיה והתשישות הכרונית, זו המכונה "מחלת היאפים" (כינוי מוזר ומצחיק). ביום מיוחד זה, התפרסם מאמר שלי ב- ynet. אודה לכם אם תקדישו זמן לקריאת המאמר ותגבירו את המודעות בקרב יקיריכם.

"כאב בלתי נראה"

האם התנועה הסביבתית מהווה מסווה לפוסט-ציונות? מגזין מיוחד של מוסף "עמדה" בעיתון מקור ראשון

שלום רב לכולם,

לפני כשבוע פרסמתי כאן את מאמרי מתוך המוסף הנ"ל. כעת אני מצרף לעיונכם ולדיון את המוסף המלא.

להלן הקישור למוסף המלא.

אם יתנהל כאן דיון בענין ,זה יהיה מעניין. ואני תוהה, האם יש משמעות לעיתוי פרסום המוסף הזה? שבת נח?

בהזדמנות זו אני מבקש להודות למוטי קרפל, עורך המוסף, שאיפשר דיון הוגן, ואף מסר לי לפרסום את כל הגיליון.

שבוע טוב,

שמוליק

גלות ארץ-ישראלית

שלום רב,

לפני כחודש נתבקשתי לכתוב מאמר העוסק בשאלה: האם התנועה הסביבתית בישראל מהווה מסווה לפוסט-ציונות.

מצ"ב הקישור למאמר המלא.

אשמח, כמו תמיד, לתגובות הארות והערות.

בברכה,

שמואל חן

ארץ אוכלת יושביה? יושביה אוכלים ארץ!

השבוע האחרון היה נורא. הקצב בו שרפנו ואכלנו את ארצנו, במו ידינו, היה מזעזע. זה התחיל לפני כשבוע בשריפה הגדולה במפעל "חו"ד מתכות" והסתיים בסוף השבוע האחרון בשריפת הענק בשמורת גמלא, שריפה שכילתה שמורת טבע ענקית ואתר היסטורי יהודי שערכו לא יסולא בפז. כל האצבעות מופנות כעת לצה"ל וכנראה שלא במקרה. לא לחינם אביב לביא הגדיר את הזלזול הצה"לי כפשע והפנה אצבע מאשימה וברורה מאד כלפי האדונים הנכבדים ברק ואשכנזי.

לא לחינם, התורה קשרה בין צבא ומלחמה להשחתת עצים ואסרה על הצבא הכובש להשחית עצים שלא לצורך. לצבא יש נטייה לכבוש ולדרוס ללא תשומת לב. הדבר הפשוט ביותר הוא לירות פגז לעבר קבוצת עצים ולהעלות אותם באש. העץ אינו יכול לחמוק מן האש המאכלת אותו. לא לחינם חז"ל השוו בין העץ והאדם – "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). על פי חלק מהמפרשים ובתוכם רש"י, התורה שואלת: "וכי עץ השדה הוא כמו האדם?" "האם גם עץ  השדה צריך "להתייסר ביסורי רעב וצמא…? למה תשחיתנו?".

את הגנרלים שלנו עצי השדה מעניינים כשלג דאשתקד (שבכלל לא ירד). קדימה, נירה פגזים! אש אש מדורה! איך אחרת ניתן להסביר 52 שריפות שהתרחשו לאחרונה בגולן ושרפו כל חלקה טובה?

מי ששורף עצים סופו שיכה וידרוס אנשים. זה מה שקורה היום במדינה שלנו. משטרת ישראל דורסת ורומסת זכויות אדם בריש גלי. מי שלא מאמין, שיקרא את התחקיר המצוין של קלמן ליבסקינד ממעריב, שכתב על אזרח תמים שביום בהיר אחד המשטרה החליטה שהוא אנס סדרתי. האזרח המסכן הזה הוכה ונאסר מאחורי סורג ובריח למ שך כמעט 3 חודשים. מערכת המשפט והמשטרה שיתפו פעולה ברמיסת זכויות אדם. אם איני טועה, השופטים והשוטרים שנתנו יד למעשה הנפשע הזה עדיין מסתובבים חופשי…

אותו קלמן ליבסקינד גם חשף שמאחורי הקמפיין המכוער של הרשות הפלסטינית להחרמת חלק ניכר ממוצרי התעשייה הישראלית עומד משרד ייעוץ התקשורת הישראלי "בן אור תקשורת" בניהולה של אוריאלה בן צבי, זוגתו של ח"כ דניאל בן סימון (עבודה). כן, גם לי,כמו לקלמן, חורה שיתוף הפעולה של ישראלים עם הרעים שבאוייבנו. חורה לי גם שממשלת ישראל לא הכריזה על עצירה מיידית של "שיחות הקירבה". על איזו קירבה אנחנו מדברים בדיוק? איך אפשר לנהל מו"מ כשחרב מוטלת על עתידם הכלכלי של עשרות מפעלי תעשייה? אגב, הקמפיין הזה גם מגוחך. הוא אמור להיות נגד "מפעלי ההתנחלויות" אבל נדמה לי שגם מחלבות צוריאל שבשדה אילן נכללו בחרם הפלסטיני. אם שדה אילן היא התנחלות אני ממליץ גם לאינטליגנטים משיח מוניס להתפנות מההתנחלות שלהם בהקדם.

וכעת אנחנו מגיעים לקשר שבין החברה והסביבה בישראל לבין החרם הפלסטיני. חלק מהעמותות החברתיות והסביבתיות בישראל עובדות ומשתפות פעולה עם "בן אור תקשורת". מדובר בשיתוף פעולה אסטרטגי ומתמשך. אני סבור ששיתוף פעולה עם מי שמשתפים פעולה עם אויבנו האנטי-ציוניים יוצר לגיטימציה לאנטי-ציונות של משתפי הפעולה הללו. אני סבור שכל ארגון סביבתי או חברתי שאינו רוצה לתת יד לחרם הפלסטיני ראוי שיגנה את "בן אור תקשורת" ויפסיק מיד כל שיתוף פעולה עימם. ארגון סביבתי או חברתי  שלא ינהג כך לא יוכל להתפלא בעתיד כאשר יזוהה עם אויבנו הרעים ביותר. אין כל הצדקה ללגיטימציה לחרם הפלסטיני על המוצרים הישראליים! אין כל הצדקה לתמוך בישראלים המסייעים לחרם הזה!

הרבה זמן לא כתבתי בבלוג הזה. מעולם לא הרגשתי שמדינת ישראל ותושביה כה קרובים לאובדן דרך מוחלט כפי שאני חש כעת. הלוואי ואתבדה!

הכירו את "הפילוסוף הבודד"

כהכנה למעבר של כולנו לפורמט החדש של רשימות פתחתי בלוג חדש בוורדפרס. אתם מוזמנים לבקר את "הפילוסוף הבודד".

מחשבות על לוקרטיוס ומונטיין

אני מאד אוהב לראות בבלוג מעבדה למחשבות. הייתי רוצה לחלוק עמכם היום כמה מחשבות ואולי ללטש אותם באמצעות הדיון עמכם.

 

כבר כמה חודשים שאני קורא באיטיות ולהנאתי (וממש לא לצורך עבודת הדוקטורט) את "על טבע היקום" של לוקרטיוס ואת המסות של מונטיין. שני הוגים שונים שחיו בשתי תקופות שונות. שניהם מקסימים.

 

מחשבה אחת

אצל מונטיין, שלא ברור אם אמו הייתה ממש יהודייה או נצר למשפחת אנוסים, אך ברור שהוא עצמו חי חיים קתוליים, מצאתי משפט שעורר בי הרבה מאד מחשבות. במסה שלו "על התהילה" הוא עוסק, בין השאר,  בתופעת האליליות מול האלוהות הטרנסצנדנטית וכותב כך:   "לכל חברה קיים אל העומד בראשה – בכזב לכל האחרים; באמת ובתמים כאשר הוא האל שבשמו הוציא משה את בני ישראל ממצרים". כלומר, האלילים, בעיניו של מונטיין, הם אלילי כזב לעומת הקב"ה שהוא א-ל אמת. די פשוט לקבל את העובדה שהוא רואה את האלוהות הטרנסצנדנטית כאלוהות אמת. הוא הרי היה מונותיאיסט. מה שמפליא הוא שבתור קתולי הוא לא מנצל את ההזדמנות להאדיר את שמו של ישו או את השילוש הקדוש אלא משבח את "האל שבשמו הוציא משה את בני ישראל ממצרים". אני תוהה:

א. האם יציאת מצרים היא שמחזקת אצלו את האמונה באלוקות הזו של משה? ב. האם הוא דחה את האמונה הקתולית בשילוש וקיבל את האמונה היהודית באל אחד טרנסצנדנטי?

דבר אחד ברור, מונטיין היה אמיץ. מילים כאלו במאה ה- 16 בצרפת הם ייחודיות בכל קנה מידה.

 

מחשבה שניה

לוקרטיוס הוא מקסים. הכתיבה המחורזת שלו על טבע היקום, גם אם היא אפיקוריאנית ודוחה לחלוטין את תפיסת הבריאה היהודית, עדיין יפהפיה. לוקרטיוס דוחה לחלוטין את הבריאה. מבחינתו החומר הוא קדום ולא תיתכן בריאה יש מאין. חשבתי לעצמי היום שהדיון אודות בריאה מול קדמות החומר היא שאלה פילוסופית של הנחות יסוד ללא אפשרות כלל לפתרון, כי אם התקיימה בריאה, היא קדמה לחלל ולזמן והמדע מסוגל לענות על שאלות אך ורק מתוך בחינת הקטגוריות של חלל וזמן. השאלה אינה מדעית כלל. היא למעשה שאלה תיאולוגית ואתית ועוסקת בשאלת חירות האדם מול דטרמיניזם חומרי המגביל את חירות האדם. חסידי הבריאה, חייבים להניח את הנחת היסוד של הבריאה אם הם רוצים לטעון שאת העולם ברא אל חירותי לחלוטין שלא הוגבל בחומר קדום. כטענת המשך הם יטענו שהאדם נברא ב"צלם אלוקים" –  כלומר גם הוא חירותי כאלוקיו ואינו מוגבל על ידי חומר גופו. כח רצונו וצלם אלוקים שבו מאפשרים לו בחירה חירותית לחלוטין לפעול על פי המוסר האלוקי. לעומתם, חסידי קדמות החומר יטענו בדרך כלל שהעולם קדום, שאין בורא, אין מוסר אלוקי ובכל מקרה המוסר האוטונומי של  האדם מוגבל באופן דטרמיניסטי על ידי חומר גופו והעולם החומרי. נראה שאין הכרעה בשאלת הבריאה והיא למעשה הנחת יסוד הקודמת להחלטות אתיות.

 

אלו כמובן מחשבות ראשוניות, עדיין לא מלוטשות. אשמח ללטש את המחשבות הללו אתכם.

 

לילה טוב לכולם,

 

שמוליק

 

על יומרנות פסאודו-אקדמית

הפוסט הזה הוא על עניין עקרוני. זו הסיבה שלא יופיעו בו שמות, לא של אנשים ולא של מקומות.

 

לפני כשבועיים נודע לי שלמכינה ישיבתית קדם-צבאית, בה לומדים מטובי הבנים בציבור הדתי לאומי, הוזמן מרצה, ד"ר כמובן, שאף הסתייע בתואר זה ובהיותו מרצה בכיר במסגרת צבאית חשובה. אותו מרצה הרצה בפני הצעירים הללו המכינים עצמם לשירות הצבאי, בעיקר מבחינה ערכית. ההרצאה עסקה בשינויי האקלים ובהתחממות כדור הארץ והמסר העיקרי שעבר בה היה שכל העניין הזה הוא בולשיט אחד גדול של כמה ירוקים קיצוניים.  למותר לציין שלאיש לא הייתה כל הכשרה אקדמית סביבתית והוא בחר לעסוק בנושא שלא התמחה בו כלל.

 

אין כל טעם לנסות להתמודד עם מכחישי שינויי האקלים. ברור שהם מצויים במקום שאינו מחובר למציאות שכן הסוגייה הזו הוכרעה על ידי הקונצנזוס המדעי לפני שנים. כן, התחממות כדור הארץ זו עובדה קיימת.כן, הגורם הוא אנושי. כן, שינויי האקלים הם תוצאה נהדרת פרי מעשי ידינו. כל הכחשה של המציאות הזו, מטרתה התנערות מאחריות והתנערות ממחויבות לנקיטת פעילות הן ברמה הבינלאומית, הן ברמת המדינה והן ברמה האישית.

 

לעומת חוסר התועלת בהשקעת מאמצים מול מכחישי שינויי האקלים, יש חשיבות עליונה למנוע הגעתם של מרצים נואלים שכאלה אל מכינות קדם-צבאיות בהם נמצא נוער מופלא אך גם לא-בשל לבחינה ביקורתית של הרצאות מעין אלו. אני מתחלחל מעצם המחשבה שחלק ניכר מתוך כ- 140 הבחורים שהקשיבו להרצאה , יקימו יום אחד בית בישראל וכל מה שיהיה להם לומר על התחממות כדור הארץ יהיה שזה "שטויות במיץ עגבניות".

 

כמובן שהתקשרתי לאותה מכינה על מנת למחות ולהסביר שליהדות יש אתיקה סביבתית שמונעת מאיתנו התנערות מאחריות אבל עד עכשיו איני בטוח שלא נגרם נזק בלתי הפיך.

 

באותו שבוע נחשפתי לד"ר נוסף שמשתמש בתוארו בגאון וכותב מסות שלמות בנושאים שונים. בין השאר הוא החליט גם לכתוב מאמרים  ומסות העוסקות  במחשבת ישראל, מסות שביניהן לבין יושרה אקדמית אין כל קשר. אני משוכנע שהאיש מעולם לא למד יהדות לעומק, שלא חבש את ספסל הישיבה הגבוהה ולו לשנה אחת בלבד. האיש הרשה לעצמו להשתמש בתוארו על מנת לכתוב בתחום שכלל לא להתמחה בו.

 

בדרך כלל אני מחשיב את עצמי לאדם די רגוע אולם היומרנות הפסאודו-אקדמית הזו הכעיסה אותי מאד, בעיקר בשל הזילות שהיא תגרום לעולם האקדמי הרציני.

 

האם ניתן לשרש תופעה כזו? מסופקני. אבל להעלות אותה על נס ולגנות אותה, זוהי מחויבותו של כל מי שמבקש לשמר את היושרה האקדמית.

תפלה לשנה גשומה

אני אוהב מאד לקרוא את אביב לביא. בעיניי הוא כותב מצוין ואיש עם המון אכפתיות לנושא העיקרי עליו הוא כותב – סביבה.

 

לפני כעשרה ימים, אביב כתב על תפילת הגשם שאמורה להינשא סימולטנית במספר בתי כנסת עתיקים בצפון הארץ. עם זאת שהוא לא מתנגד לתפילות, כתב לביא, הוא רואה בהן בעיקר דרך להתנער מאחריות.

 

אני לעומת זאת סבור שצריך להתבונן על מושג התפילה באופן שונה לגמרי. ניתן לראות את התפילה כתהליך רפלקטיבי (תהליך של מחשבה פנימית והתכווננות) על נושא ספציפי או על מחזור זמן. כך לדוגמא, התפילות היומיות נועדו ליצור הפסקה במהלך היום בו אנו חושבים על פעילותינו בייחס לייעוד שבחרנו לעצמנו. באותו אופן, תפילת הגשם יכולה להיתפס כרפלקציה על משבר המים שלנו ועל מחשבות לניצול נכון יותר של המים ולחסכון במשאב החשוב הזה. אצלי, לדוגמא, כבר התקבלה  החלטה פנימית שלא לתת למי גשמים שאני יכול לנצל, ללכת לאיבוד.

 

תפילה לשנה גשומה, תפילה לעולם מתוקן יותר יכולים להביא לרפלקציה שתוביל למהלך פעיל לתיקון העולם. העולם כולו עומד השנה בפני הכרעות חשובות מאד. ועידת קופנהגן שתעסוק באמנה חדשה להתמודדות עם שינויי האקלים, זקוקה לתפילות רבות להצלחת המתדיינים. יש חשיבות לתפילה כפי שיש חשיבות לאקטיביזם מעשי ותקשורתי. רק שילוב נכון של כל דרכי הפעולה האנושיות יביאו לתיקון עולם אמיתי.

 

נתפלל לשנה גשומה. נתפלל להתעוררות האנושות למציאות האמיתית בו היא שרויה, נתפלל לכך שבני האדם יעדיפו את האינטרס בר הקיימא על פני ראייה קצרת טווח, נתפלל יחד לתיקון עולם במלכות שדי.

 

שלכם,

 

בתפילת שנה טובה וגשומה,

 

שמוליק

מכתב הבלוגרים לשר להגנת הסביבה

לאחרונה חתמתי על מכתב הבלוגרים לשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן. המכתב קורא לשר לסייע בבלימת המרוץ המטורף של נתניהו להפרטת קרקעות ישראל (ותודה לאיתמר כהן, "אופנן", בלוגר מצוין שדואג להפעיל אותנו כיאות).  כמו כן מפנה אתכם לפוסט קודם שכתבתי בנושא.

הנה המכתב:
לכבוד השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן
 
הנדון: מחובתו של השר להגנת הסביבה להתנגד להפרטת קרקעות המדינה
 
שלום,
ראשית, ברצוננו להביע את הערכתנו כלפיך. מאה הימים הראשונים שלך בתפקיד ממחישים היטב את ההבדל בין מי שמכהן בתפקיד השר להגנת הסביבה מתוך בחירה ותחושת שליחות, כמוך – לבין מי ש"נאלץ" למלא את התפקיד מאונס וכברירת מחדל, כמו כמה מקודמיך.
 
אלא שלמרבה הצער, הממשלה בה אתה מכהן מובילה מהלך בעל השלכות הרסניות ומזיקות מאין כמוהן. כל פעולותיך החיוביות וכוונותיך הטובות תהיינה בטלות בשישים, ולא תצלחנה לתקן, ולו במעט, את נזקה של ה"רפורמה במנהל מקרקעי ישראל", שהיא שם מכובס לדבר האמיתי: הפרטת קרקעות המדינה.
 
ברצוננו להעמידך על הנזקים החמורים שטומנת בחובה הפרטת הקרקעות
 
1. תיקון מס' 1 לחוק מקרקעי ישראל המוצע מגדיר כ"קרקע עירונית", המיועדת למכירה לצמיתות, כך: "קרקע, שייעודה לפי תוכנית מפורטת (…) למגורים או לתעסוקה;  'תעסוקה' –תעשיה, מלאכה, משרדים, מסחר, תיירות או מלונאות וכיוצא באלה"
 
על פי הגדרה זו, בעתיד ניתן יהיה למכור לצמיתות לבעל הון פרטי חלקים מבקעת תמנע, שם מתוכנן פרויקט מלונאות.
דוגמא נוספת: בשדה בריר שליד ערד מתוכננת הקמת מכרה פוספטים, שעל פי סקר של משרד הבריאות, עלול לגרום לתמותה של שבעה תושבים נוספים בערד, מדי שנה. על פי הרפורמה המוצעת, השטח שבו אמור לקום המכרה עלול להימכר לידי בעל הון פרטי, למטרות "תעשיה". המאבק של תושבי ערד, שהוא כבר עכשיו מאוד קשה, עלול להפוך לכמעט בלתי אפשרי אם הקרקע אכן תימכר לצמיתות לבעל הון פרטי, שמטבע הדברים לא מתעניין כלל בבריאות הציבור, אלא אך ורק בהפקת רווח מירבי מהאדמה שבבעלותו.
 
2. בעקבות ההתנגדות הרחבה להפרטת הקרקעות, שכוללת ארגונים וחברי כנסת מכל רחבי הקשת הפוליטית, הסכימו יוזמיה שההפרטה תכלול "רק" 4% משטחי מדינת ישראל.
זוהי אחיזת עיניים. ראשית, עשרות אחוזים משטחי המדינה בפועל אינם שמישים לציבור הרחב, מסיבות שונות (בעיקר שטחי אימונים של צה"ל). שיעור הקרקעות המיועדות להפרטה מתוך הקרקעות שזמינות באמת לציבור הרחב גבוה בהרבה מ-4%.
שנית, יוזמי הרפורמה כלל אינם מסתירים, שכוונתם המקורית היתה להפריט הרבה יותר מ-4% מהקרקעות. ברור לחלוטין, שמרגע שייפרץ הסכר ותחל הפרטת הקרקעות, בעתיד יהיו בעלי אינטרסים, שיקדמו, ואף יצליחו, להרחיב את מהלך ההפרטה.
 
3. ברפורמה המוצעת לא קיימת שום מגבלה מעשית על ריכוז קרקעות בידי יחידים. המשפט היחיד שמתייחס לכך הוא המשפט הכללי הבא (תיקון 6 לחוק מינהל מקרקעי ישראל): "המועצה והרשות יפעלו במטרה לקדם את התחרות בשוק המקרקעין ולמנוע ריכוז קרקעות בידי יחידים."
זהו משפט כללי ריק מתוכן. באותה מידה ניתן היה לכתוב, דרך משל, ש"המועצה והרשות יפעלו במטרה לפתור את בעיית הגרעין האירני". איך? באיזה אמצעים? גם לא מוגדר: מהו "ריכוז קרקעות בידי יחידים"? מאה דונם לבעל הון יחיד? מאה אלף דונם לבעל הון יחיד?*
הסעיף הזה הוא בגדר פרצה קוראת למושחת. והמושחת, כשקוראים לו – בא.
* הערה: על פי הדיווחים בתקשורת, שעד כה לא אושרו בשום פרסום רשמי, ברגע האחרון נכנסו לחוק מגבלות על ריכוז קרקע בידי יחידים, אלא שמדובר במגבלות עמומות, שמותירות חלק ניכר מהמלאכה לתקנות, שיותקנו עד 1.5.2010.
לסיכום: מכירת קרקעות מדינה לצמיתות מהווה איום חמור על הסביבה והחברה במדינת ישראל. מחובתו של כל שר – ובמיוחד, של השר להגנת הסביבה – להתנגד למהלך כזה.
על החתום: בלוגרים (כותבי יומנים ברשת האינטרנט):
 
אורי אמיתי
יוחאי עילם
בונים בתי"מ (בלוג פעילי התנועה הירוקה מימד).
עבודה שחורה (בלוג-עיתון – קבוצת בלוגרים)
שושי פולטין
חנן עינב לוי
אורית כהן
ראובן קלינמן
רונה שחר
איתמר כהן
אבירם בר לב
יניב גולן
עדי איתן
זהר לידר
ווסאבי – ירוק ועצבני (קבוצת בלוגרים).
POV
רביב נוה
ערן אזולאי
דור לוי
יפעת ברעם
נעמה יערי
עמרי דינור
שמואל חן
 
 
 

מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

המוסף לספרות של 'מקור ראשון'

דינה אברמסון

טורים אישיים

רשימות, עדכונים והודעות

בלוג עבור משתתפי פרויקט רשימות וסקרנים

הבונים הירוקים

ייעוץ, ולווי פרויקטים פרטיים של בניה ירוקה

%d בלוגרים אהבו את זה: