אביא לביא כתב לפני מספר שבועות על המודעות הסביבתית שתופסת תאוצה בציבור הדתי. אכן, בשנה האחרונה, חלה תפנית משמעותית מאד בפעילות הדתית-חרדית למען הסביבה עם הצטרפותה של עמותת "טבע עברי" לפעילות בשטח במקביל לפעילותה של עמותת "חרדים לסביבה" בקרב הציבור החרדי.
במקביל לפעילות בשטח, גם הפעילות האקדמית-תורנית בתחומי הקיימות, נמשכת. בימים אלו התפרסם בכתב העת "אקדמות" מאמרו של אהרון אריאל לביא – "הצעת יסודות למחשבה סביבתנית יהודית". מאמרו הינו מאמר תגובה למאמר שפרסמתי לפני מספר שנים ב"אקדמות" ובו שאלתי "מדוע נעדרת אתיקה סביבתית מההגות הציונית הדתית?"
בימים אלו אני קורא את מאמרו של אריאל בעיון ואשמח מאד אם תקראו גם אתם את המאמר. נוכל לדון בו ולהרחיב יחדיו את השיח היהודי בתחומי הקיימות.
הציונות הדתית מתהדרת בהיותה מחדשת הוויה חדשה במדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו" אולם נוהגת ביום-יום כאילו היא חיה עדיין בגלות. לפני מספר שנים פרסמתי מאמר הקובל על כי יחסה של הציונות הדתית לסביבה הוא יחס גלותי.
והנה, פרשיית הרב מוטי אלון, מגלה לנו שהציונות הדתית עדיין חיה לה בגלות כאוטונומיה בתוך מדינה ובמקום לעשות שימוש במוסדות המדינה יש לה פורום מיוחד, פנימי, שעוסק בהטרדות מיניות על פי קוד פנימי של המגזר. מתמיה שהרב בני אלון, מחשובי הרבנים במגזר, מתלונן כעת על מהות הפורום ועל העובדה שמוסדות המדינה לא מעורבים בטיפול בפרשה. האם לא ידע אודות פורום זה או שתק לפני שהתפוצצה הפרשייה הנוגעת לאחיו?
דברים ברוח זו, ניתן למצוא היום בטור הדעה של אברום בורג.
הגיע העת שהציונות הדתית תפעל להתחדשות אמיתית של מדינת ישראל באמצעות החייאת ערכי תורת החיים המקיימת. אם יש לציונות הדתית רצון אמיתי לחדש במדינת ישראל את חיי התורה של עם ישראל, עליה להתייחס למדינה כאל ביתה ולפעול בתוך מוסדותיה תוך כדי שילוב ערכי התורה.
פעם כתבתי שאחד הדברים היפים ביישות האינטרנטית שנקראת "בלוג" הוא היכולת לעשות שימוש במדיה הזו כ"מעבדת מחשבות". הבלוגר מעלה את רעיונותיו ומקווה כי מגיבים יקיימו איתו דיון על מחשבותיו. הדיון יכול לסייע לבלוגר לזקק את מחשבותיו ולפרסמם מאוחר יותר באופן מדויק יותר. אז הנה אני עושה עכשיו שימוש כזה בבלוג על מנת לנסות לחדד את החשיבה אודות העיסוק ביהדות וסביבה.
בתקופה האחרונה ישנה פריחה בעיסוק ביהדות וסביבה. זוהי כמובן תופעה מבורכת שאני שמח להיות לעיתים חלק ממנה ואני כמובן סבור שיש לעודד אותה. ישנם טיפוסים רבים של עיסוק ביהדות וסביבה. ישנם כאלו המעוניינים למצוא היהדות מאפיינים סביבתיים וישנם כאלו המעוניינים להטמיע חשיבה סביבתית עכשווית בקרב קהילות שחיים על פי ערכים יהודיים אולם לא היו מודעים לסביבתם. ישנם כאלו המנסים לחקור את המקרא כבסיס ליצירת עולם ערכים סביבתי. המשותף לרבים מהעוסקים ב"יהדות וסביבה" הוא התפיסה שמדובר בסינתיזה בין העולמות הערכיים הללו של יהדות וסביבה.
אני מבקש לטעון כנגד תפיסה דיכוטומית זו שיש לראות את היהדות כדרך חיים ולא סתם דרך חיים כי אם דרך חיים מקיימת. דרך חיים שכולה קיימות. אגב, בדומה לערכי הקיימות, היהדות מחנכת את האדם למודעות עצמית מפותחת מרגע הקימה בבוקר ועד לשעה שהאדם עולה על יצועו.
במידה רבה, היהדות צריכה גם לטעון כנגד הפרדת דת ממדינה. לא בגלל שהיא בעד או נגד הפרדה אלא בגלל שבתפיסת היהדות כדרך חיים מקיימת אין למושג "דת" מקום כלל. מכיוון שהיהדות אינה "דת" אין בעולם הערכים היהודי הפרדה בין "דת" ומדינה. הצורך להפריד בין "דת" ומדינה נוצר בעיקר בתרבות המערבית הנוצרית בה התפתחה ה"דת" הנוצרית כחלק נפרד מהחיים המדיניים וכאשר ה"דת" ניסתה להשתלט על החיים המדיניים היה צורך לפעול להפרדה בין שתי היישויות.
אם נחזור ליהדות וסביבה, אני סבור שעם שובנו לארץ ישראל ועם הקמת מדינת ישראל הגיעה העת ללימוד מעמיק של היהדות כדרך חיים מקיימת הכוללת בתוכה, באופן רב-מימדי את כל ההתייחסויות הנכונות ביחס לסביבה, חברה וכלכלה. הלימוד הזה, שלא נועד למטרות תיאורטיות בלבד כי אם ליצירת תשתית אתית לחיינו המעשיים תוביל אותנו "ללמוד וללמד לשמור ולעשות".
אני סבור שהלימוד הזה אינו חייב להיות נחלתם של שומרי מצוות בלבד. אני סבור שיש מקום ללימוד משותף של שומרי מצוות ושל כאלו שאינם שומרי מצוות אך דבקים בערכי ההומניזם. יש מקום ללמוד היכן משיקים ערכי היהדות וערכי ההומניזם על מנת ליצור חברה יהודית-הומניסטית שתפעל יחד על מנת "לתקן עולם" ו"לתקן עולם במלכות שדי".
הפילוסוף הבודד 