אפשר להתפוצץ מזה…

ידיעה חדשותית קטנה (מקור ראשון 27.11.09)  שוודאי חמקה מעיניהם של רוב אזרחי ישראל, ציינה ש"שר החינוך מינה את ד"ר גבריאל (גבי )אביטל לתפקיד המדען הראשי של משרד החינוך, והמינוי אושר על ידי ועדה של נציבות שירות המדינה". לכאורה ידיעה קטנה ולא ממש חשובה. למעשה, ההיפך הוא הנכון. לא הייתי עוקב אחר מעלליו של ד"ר אביטל אלמלא סיפר לי בני, שלומד באחת המכינות הקדם-צבאיות היוקרתיות של הציבור הדתי, שאותו ד"ר אביטל הוזמן להרצות בפני תלמידי המכינה וכי הרצאתו עסקה בהכחשה נמרצת של התחממות כדור הארץ. למותר לציין שהמכינה לא טרחה להזמין מרצה שיציג עמדה נגדית ואף הצעתי לשוחח עם תלמידי המכינה על יהדות וקיימות עדיין לא נענתה בהתלהבות גורפת. מעקב קטן בגוגל אחר ד"ר אביטל מגלה לוחם-צלב נלהב, שבשנים האחרונות מפרסם בכל במה אפשרית את דעתו הנחרצת שההתחממות הגלובלית היא בולשיט אחד גדול. מכיוון שישנם מכחישי התחממות רבים לא אחזה בי דאגה עד לפרסום במקור ראשון. כי עכשיו ברור לחלוטין שמי שיהיה אחראי למדיניות של חינוך לקיימות במשרד החינוך יהיה לא אחר ממי שמתנגד לקונצנזוס המדעי בעניין התחממות כדור הארץ וסביר להניח שלדעתו כל הפעולות הנעשות על מנת להפחית את ההתחממות הינן שטות אחת גדולה.  איך בדיוק יתחנכו ילדינו כעת לקיימות? איזו מין מדיניות יוביל המדען הראשי של משרד החינוך?

כששמעתי על מינויו של ד"ר אביטל ניסיתי להבין מדוע זכה בתפקיד חינוכי כה נכבד. לא ראיתי שברזומה שלו יש עבודה חינוכית או מומחיות בפילוסופיה של החינוך. תהיתי גם אם כמתנגד כה נחרץ של התחממות כדור הארץ יש לו השכלה בתחום זה. מה שהצלחתי לדלות מהודעת דובר משרד החינוך הוא ש"עבודת הדוקטורט שלו עסקה ב'השפעות גומלין בין גלי ניפוץ לבין גלי הלם בתערובת נפיצות בשדה זרימה שגיא קולי" (הודעת דובר משרד החינוך מים 24.11.09). אפשר להתפוצץ מזה.

ובכל זאת, ניסיתי להבין מדוע שר החינוך, גדעון סער, בחר למנות לתפקיד המדען הראשי של משרד החינוך, דווקא מישהו שהתמחה בתערובות נפיצות.

בשולי הידיעה במקור ראשון גיליתי את התשובה: "היה מועמד מטעם רשימת הליכוד בבחירות 2006".

"האם נבחרנו כדי לחלק  גו'בים?" צעקה לימור לבנת. "כן!!!" ענו הפעילים בצעקות רמות.

נ.ב. בשולי הדברים איני יכול שלא להוסיף הערה המתייחסת להבנתו של ד"ר אביטל את אופן התקדמות המדע. באחד מטוריו מכחשי ההתחממות הוא מלין על פרופ' דני רבינוביץ' שקבע כי "הויכוח המיותר על עצם קיומו של משבר האקלים…הסתיים סוף סוף בקונצנזוס מדעי.." אביטל טוען כי "בתחומי המדע אין מושג שנקרא 'ויכוח מיותר שהסתיים". אז זהו, שדווקא יש מושג כזה. כהמלצת קריאה ראשונה למדען הראשי של משרד החינוך, אני ממליץ לקרוא את "המבנה של המהפכות המדעיות" של קון. שם יוכל ללמוד על פרדיגמות מדעיות ועל מהפכות. במידה ואין למדען הראשי זמן לספרות מדעית אני מפנה אותו לסקירה קצרה שכתבתי על הספר.