סוף השבוע התאפיין בהמון מאמרי להג אודות ועידת קופנהאגן. לא נעדרו, כמובן, מאמרים של מכחישי ההתחממות ותומכיהם, שברוב איוולתם עדיין מתעקשים לעצום את עיניהם נוכח הקונצנזוס המדעי בעניין הזה. הגדיל לעשות אראל סגל שעשה שימוש בטקטיקה הידועה שעיקרה, בתרגום חופשי, "הבה נבליט עד כמה מגוחכים תחזיות מדעני האקלים ונבין שכל סיפור התחממות כדור הארץ הוא בולשיט אחד גדול". סגל לא שכח כמובן להיתלות גם בענן הענק של פרשיית "אקלים גייט" שכמובן מתברר כפטפטת מקושקשת שאין להסיק ממנה דבר רציני על התחממות כדור הארץ.
השורה התחתונה, גבירותיי ורבותי, יש התחממות. אנחנו אחראים לה. זה הקונצנזוס. ואם תשתמשו מעט גם בקומונסנס תבינו שלא ייתכן שמאז המצאת מנוע הקיטור אנחנו שורפים ופולטים ואין לזה כל השפעה.
לאראל סגל רק אומר שכמי ששאף לקרבו כמויות בלתי נדלות של עשן סיגריות והערה אל קרבו מספר ליטרים בלתי-מבוטל של אלכוהול ברור בוודאי שהגוף האנושי לא מסוגל בשלב מסוים להתמודד עם כל הג'אנק הזה. כדור הארץ דומה במידה מסויימת לאדם וגם לכדור כושר נשיאה מוגבל בכל המובנים.
ועכשיו לממשלת ישראל. לפני שעה קלה התפרסם מאמר סקירה מצוין של יעל דראל מ-ynet על חוסר המוכנות של ממשלת ישראל לועידת קופנהאגן. התופעה המביכה ביותר הייתה שאף קבוצת אינטרסים לא רצתה לקבל לתוכה את משלחת ממשלת ישראל. האמת היא שזה לא מפתיע. נכחתי בעבר בועידות סביבתיות בינלאומיות, כנציג ארגוני הסביבה בישראל (דיוני פרוטוקול מונטריאול) ותמיד ממשלת ישראל לא הייתה "סגורה עם עצמה". הדבר נבע בעיקר מחוסר הבנה בסיסי של נציגי הממשלה את מהותן של ועידות סביבתיות בינלאומיות, קבוצות האינטרסים ואופן הפעולה של הועידה. הועידות הללו מכסות בדרך כלל אמנה בינלאומית מסוימת או פרוטוקול הנוגע לו. מנגנון הפרוטוקול פועל כל השנה ויש חשיבות עליונה להתעדכן באופן פעיל מול מנגנון הועידה. הועידות הללו, הינן בסופו של דבר מוקד לפעילות לובי, הן ברמת הממשלות והן ברמת ארגוני הסביבה. קודם לועידות, קיימים כינוסים מכינים שהנוכחות בהם היא חובה לכל מי שרוצה להבין לאיזה כיוון יוביל הניסוח הסופי של האמנה, מה יהיו יחסי הכוחות הפוליטיים בועידה ואלו שאלות אתיות עיקריות יעלו. משום מה, ממשלת ישראל נזכרת תמיד ברגע האחרון להגיע לועידות שלא לדבר על כך שאין עבודת הכנה הולמת. אילו הייתי יועצו של השר להגנת הסביבה (אל תדאגו, לא נראה לי שזה יקרה בעתיד הקרוב) הייתי ממליץ לו מיד לאחר הועידה לאתר את פורום שרי הסביבה האירופים ולהצטרף לדיוני הפורום. איני יודע אם קיים כזה פורום. לא בדקתי. אם פורום כזה אינו קיים הייתי ממליץ לשר ארדן ליזום אותו ולעמוד בראשו, כי מוכנות פוליטית פירושה, בראש ובראשונה, יוזמה ולא היגררות.
לעומת ממשלת ישראל, לארגוני הסביבה, כמו בעבר, מגיע צל"ש. נעשתה עבודת הכנה, התחברות לחזיתות בינלאומיות, דיווחים שקופים לחלוטין והתארגנות רצינית במשאבים מינימליים. לו הייתי יועץ השר, הייתי מציע לחזק את שיתוף הפעולה עם הארגונים, עוד במהלך שנות ההתארגנות לקראת ועידה. המדינות המתקדמות אף כוללות נציג של ארגוני הסביבה בתוך משלחתן הפורמלית וובכך מבליטות את התנהלותן הרצינית והשקופה.
ומילה אחרונה. חלק ניכר מהתארגנות מוקדמת חייבת לכלול הכנה תקשורתית ראויה שמחוברת לעשייה הלוביסטית בועידה. כל פעילות לובי שאינה מתוקשרת סופה שאינה מורגשת ופעמים רבות אף אינה משפיעה.
יש לקוות שנשיא המדינה, שמעון פרס, חתן פרס נובל לשלום ואישיות שיודעת לקרוא את הלך הרוחות הבינלאומי, יצליח להוציא את מדינת ישראל מה"פדיחה הבינלאומית" שממשלת ישראל הצליחה לבשל.
הפילוסוף הבודד 
תגובות
"פרשיית "אקלים גייט" שכמובן מתברר כפטפטת מקושקשת שאין להסיק ממנה דבר רציני על התחממות כדור הארץ."
אז גם קליימטגייט היא פטפטת מקושקשת. מה נגיד ומה נאמר. לא שזה מפתיע, כל דעה שאינה מגיבה בהנהון מסומם אחרי החממיסטים היא פטפטת מקושקשת -על פי דוגמה. אבל נעזוב את העניין האימפרסיוניסטי הזה ונדבר פופריאנית ולעניין: איזה סוג אינפורמציה ספקנית-אקלימית תגרום לך לפקפק בAGW?
אהבתיאהבתי